hariviera gallery

Artist Talk

Artist talk by Ariel Reichman

Saturday 25th July at 8pm at Ha'Rivera Gallery.

 

Crossroad Ben-Gurion and Nordau Street in Bat-Yam, Israel

The gallery is located directly on the beach

Next to the lifeguard house number 6. 

 

“That it shall be known, to all of Israel, to all of the world and to all the nations of the world. That they shall know that we have arrived at home! And when we have arrived home, they shall know, that no force in the world will move us from here.” – Rabbi Zvi Yehuda Kook (named after Rabbi Naftali Zvi Yehuda Berlin), 1975.

 

During his stay at the “PROGRAM”, an artist residence in Berlin, Ariel Reichman created a series of art works, performances, and installations. By repurposing the gallery into a laboratory for living—a settlement – his project explored the intentions and desires to inscribe boundary, territory and ownership on place. The video performance “Crawling in an exaggerated manner around a perimeter of a square” was part of this interventions named “legal settlement.” Reichman writes: (...) My settlement is a legitimate one. But what I will bring with me to PROGRAM is a nuanced ideology—which will slowly develop into an intimate identity and personality within the space of the gallery. It is not the physical shape of a house or an “abandoned” hill, but rather acts of ritual and idealistic national thought that are inherent to the settlement. The reckless earnestness of the “youth of the hills,” the noar hagvaot who primitively occupy hilltops of the West Bank, surviving on cultural dogma and conviction, serve as a point of departure for this self-critical exhibition. “Crawling in an exaggerated manner around a perimeter of a square” is also an art historical quotation or re-enactment of the video by American artist Bruce Nauman. In the video from 1967, Nauman walks around the perimeter of a large square marked off with masking tape. He shifts his hips exaggeratedly as he places one foot in front of the other, moving carefully around the square.

שום אדם איננו אי

שום אדם איננו אי 

גלריה הריוויירה, בת ים

 

תערוכת אמנות עכשווית

 

27 ביוני עד 25 ביולי

הפתיחה תיערך ביום שבת, 27 ביוני בין השעות 18:00 – 22:00

 

אוצרות: קתרין אובראוך ומריון אוברהופר

 

אמנים/ות:

מרינה בלוברוביה, בני בישוף, סאשה הובר, מירו שאוואלדר, פאטמה שנאן דרע, רועי ברנד

אורי שלום, קרן יעלה-גולן, תמיר צדוק, אריאל רייכמן, בלו סימיון פיינרו

 

 

"שום אדם איננו אי כולו משל עצמו". אמירה זו מופיעה בכתביו של המשורר הבריטי ג'ון דאן 

(1572-1631). מאז נהגו מילים אלה לראשונה, הן הפכו לשם נפוץ ולקריאה שגורה לסולידאריות 

בתרבות הפופולרית.

 

על פי הפילוסופיה העכשווית הסובייקט מכוּנן תמיד על ידי החברה והתרבות. ז'יל דלז ופליקס גואטרי 

מראים כי כוח אינו מופעל על הפרט אלא על השונויות המאכלסות, מיישבות ושוכנות בטריטוריות. 

בספרם 'אלף מישורים' טוענים הפילוסופים שהטריטוריה היא "פעולה, מעשה שמשפיע על סביבות 

ומקצבים אשר עברו טריטוריאליזציה"1. מעבר להיותה המרחב בו אנו חיים (בית, בית חולים, כנסייה, 

אוניברסיטה או מוזיאון), הטריטוריה מהווה גם נקודת מפגש בין מרכיבים סמיוטיים, שפתיים, 

דיסקורסיביים ולא דיסקורסיביים  - אכן, רבים נאבקים על פיסת אדמה בשטחה. מלכתחילה, 

הטריטוריות הן המאפשרות את קיומנו: הן מייצגות במקביל את כלוב כניעתנו ואת המרחב הטומן 

בחובו פוטנציאל לשינוי.

 

על רקע זה, בתערוכת "שום אדם איננו אי" אנו שואפת לחבר בין אמנים עכשוויים מישראל ומשווייץ 

המהרהרים בעזרת אמנותם על ההווה וההיסטוריה של מבנים וטריטוריות. היצירות נוקטות עמדה, 

בוחרות בנקודת מבט וניגשות לתופעות מרחביות באופן אנליטי, פואטי וחתרני.

התערוכה 'מהלכת' בין טריטוריות מגוונות וחושפת את תפקידיהן כנושאות זיכרון תרבותי. הזיכרון 

התרבותי משחק תפקיד מרכזי בבניית זהות לאומית או קולקטיבית ומורכב מנקודות מדויקות 

וקבועות. יאן אסמן, אגיפטולוג, חוקר דתות ומדען תרבותי גרמני, מגדיר נקודות אלה כייצוגים של 

אירועים גורליים מן העבר אשר נשארים בזיכרוננו בעזרת פרקטיקות תרבותיות (טקסטים, ריטואלים, 

מונומנטים) ותקשורת ממוסדת (דקלום, פיקוח, תצפית). הזיכרון התרבותי, אם כן, גם מאורגן באופן 

טופוגרפי. הוא מנוכס, מפורש, משומר ומעודכן בהתאם לכל הווה – הכאן והעכשיו הם מעדכני הזיכרון 

וקובעי הפריזמה דרכה הוא ייתפס. 

 

העבודות המוצגות ב'שום אדם איננו אי' מבטאות את החיבור בין השיח הטריטוריאלי בשווייץ 

ובישראל לבין חוויות גופניות סובייקטיביות. הן מתחילות מצמתים מרכזיים בהם קיים מתח בין חברה 

וטריטוריה וחושפות פרספקטיבות חדשות בסוציולוגית המרחב. הזווית הביקורתית המופעלת במשך 

תהליך זה מוגדרת כפרספקטיבה חיצונית מדומיינת המודעת לכך שהיא עצמה הינה בלתי אפשרית.

גם האמנות איננה אי. לכן אנו מעוניינות להתבונן באמנות כמרחב של מתח בו מתמקמות יצירות 

ופרקטיקות. שדה זה מאפשר לנו לבחון מחדש שוב ושוב כיצד רעיונות בעלי חופש אמנותי 

.ופרקטיקות רבגוניות פועלים ביחס לחשיבה ביקורתית ועשייה פוליטית

 

1  הציטוט תורגם על ידי מתרגמת טקסט זה.

אני, אני, מראה

מציגים: סונג-מינג אנג, הלנה דיטריש, עידן עיוש, הלמוט הייס, קורין קונסלי, טליה לינק, מרטין קוהוט, לוקא פוצי, שרה אוברראוך, מאריו סנטמריה, יאניס פפאסת, רייאה פטריציה רודר, קרסטיאן שוורצוולד, הוברט שייבה, צ׳והובן

 

ביום ג', ה-2 באוקטובר 2014, תיפתח התערוכה הבינלאומית ME, ME, MIRROR בגלריית חוף הריביירה בבת- ים. בתערוכה צפויים לקחת חלק כ- 15 אמנים צעירים מסינגפור, איטליה, צ'כיה, ישראל, ספרד, יוון, גרמניה, אוסטריה, וארצות נוספות. התערוכה תעסוק בנושא מוטיב המראה בתרבויות שונות. בהיסטוריה התרבותית המראה מייצגת לא רק יהירות, תאווה ונרקיסיזם, אלא גם הכרה, מודעות ואמת. היום אנו צופים בעצמנו לא רק דרך מראות, אבל גם דרך תמונות ממצלמות וסמארטפונים. העיסוק בתצפית עצמית וביקורת עצמית הפכו לעיסוקים השמורים במידה רבה, אם לא לגמרי, לעולם המדיה החברתית. אנו מעצבים מחדש את העצמי שלנו על ידי שינוי התמונה הווירטואלית שלנו בעיניהם של אחרים. אנחנו כבר הפכנו הסמל האישי הווירטואלי שלנו ביקום דיגיטלי. 

 

היוצרים יוצאים מתוך הנחה כי האינדיבידואל הופך למשהו נזיל, כלומר משתנה מתמונה לתמונה, ומאבד את מצבו הסטטי ולבסוף נספג בתהליך אינסופי של שינויים. אמנים שואפים להתחבר לקשרים תרבותיים, דתיים, פוליטיים ואידיאולוגיים בתמונות שהופקו באופן דיגיטלי ובכך ליצור מעין מיצג מחודש של אנושיות אוטופית. התערוכה תתקיים בניהולו של שי פרדו, מנהל המכון לאמנות בבת-ים ואמן רב תחומי. אוצרת התערוכה היא קתרין אובראוך, היסטוריונית אמנות מאיטליה שפועלת בברלין ובתל- אביב.

 

אני, אני, מראה

תערוכה: אני, אני, מראה. מאת האוצרת קטרין אובראוך
יום שישי, 31 אוק': "היס-מנים מתקנים את העולם" 2009
יום שבת, 1 נוב': "המאה של העצמי" (2002) מאת אדם קארטיס
הסרטים יוקרנו בשעות: 16:00 ו 18:00

 

מציגים: סונג-מינג אנג, הלנה דיטריך, עידן חיוש, הלמוט הייז, קורינה קונזלי, טליה לינק, מרטין קוהוט, לוקה פוצי, שרה אובראוך, מאריו סאנטמריה, יאניס פפאס, רייאה פטריציה רודר, כריסטיאן שוורצוואלד, הוברט שייבה, צ׳והובן

 

התערוכה אני אני מראה בגלריית הריביירה מציגה את יצירותיהם של 15 אמנים מרחבי העולם אשר חוקרות ומרחיבות את השאלה מהו עצמי ואיך הוא מיוצג בחברה המודרנית. זהות איננה נתפשת יותר כדבר קבוע, אלא כמשהו שניתן לעצב ואכן משתנה מתמונה לתמונה

 

במהלך סוף השבוע האחרון של התערוכה יוקרנו הסרטים הבאים
היס-מנים מתקנים את העולם (2009) מאת הצמד אנדי ביכלבאום ומייק בוננו, שני קולנוענים ואקטיביסטים שלא מוכנים לקבל לא כתשובה. הם מתחזים לבכירים בתאגידים שהם שונאים ומשתתפים בועידות עסקים כשהם מנסים לגרום למודעות סביבתית וחברתית בקרב "עמיתיהם" בכל דרך אפשרית. היוצרים הצליחו להבהיר את הנקודה לציבור: האנשים אולי רוצים לשנות, אך הכלכלה אינה מעוניינת בשינוי

 

המאה של העצמי (2002) מאת אדם קארטיס היא מיני סדרה שהופקה על ידי הבי.בי.סי. אודות ההיסטוריה של תעמולה, שיווק ויחסי ציבור ואודות השימוש של ממשלות ותאגידים גדולים בפסיכולוגיה כדי לשלוט ולנהל את רצונותיהם של בני האדם במהלך המאה ה-20, לשם תמיכה בתרבות הצריכה, בקפיטליזם בנאציזם ובדמוקרטיה